ערכים ווקטורים עצמיים

λ ייקרא ערך עצמי של A אם קיים v0 כך ש

Av=λv

במקרה כזה v הוא ו״ע של A עבור ערך עצמי λ.

משפט תהי A מטריצה ריבועית אזי היא לא הפיכה אמ״מ יש לה ע״ע שערכו 0.

משפט תהי A מטריצה ריבועית , λ ע״ע של A אמ״מ |λIA|=0
נגדיר ש |λIA| נקרא הפולינום האופייני ונסמנו PA(λ) .

המרחב העצמי של A ביחס ל λ הוא מרחב ה0 של הפולינום האופייני והוא מהווה את מרחב הוקטורים העצמיים ביחס לע״ע λ . כלומר,

Vλ={vRn|Av=λv}=N(λIA)

משפט ו״ע של ע״ע שונים הם בלתי תלויים ליניארית, כלומר שאין ״חפיפה״ בין המרחבים העצמיים של A (חוץ מוקטור ה0). במונחים מתמטים זה אומר שאיחוד הבסיסים של המרחבים העצמיים לכל ערך עצמי הם בת״ל .

ע״ע של אופרטור ליניארי

תהי T:VV או״פ. נאמר ש λ ע״ע של T אם קיים vV כך ש T(v)=λv וזה יתקיים אם λ יהיה ערך עצמי של [T]BB כאשר B בסיס סדור ל V. (כמובן שהו״ע זהים).

דמיון מטריצות

תהיינה A,BFn×n , נאמר ש A דומה ל B (סימון AB)אם קיימת מטריצה P הפיכה כך ש :

P1AP=B

תכונות המטריצות הדומות

  1. |A|=|B|
  2. trace(A)=trace(B)
  3. rank(A)=rank(B)
  4. PA(λ)=PB(λ)

משפט דמיון מטריצות שומר על חזקה כלומר AB אז AkBk ויתרה מכך, אותה מטריצה P היא ההפיכה שתאפשר את הדמיון בינהן.

נשים לב, מטריצות המייצגות את אותה העתקה (כשהמטריצות מייצגות לפי בסיס אחד) הן תמיד דומות כי :

[T]B=[I]CB[T]CC[I]BC

ואנחנו יודעים ש [I]CB=([I]BC)1 .

תכונות הפולינום האופייני

  1. שורשי הפולינום האופייני הם ה ע״ע של A.
  2. הפולינום הוא פולינום מתוקן מדרגה n (כלומר המקדם המוביל הוא 1)
  3. נסמן
PA(λ)=λn+an1λn1++a1λ+a0

יתקיים
an1=tr(A) , a0=(1)ndet(A)

טענה : שורשים לא ממשיים של פ״א באים בזוגות , המספר והצמוד שלו , אם p(z)=0 אז גם p(z)=0